הדור שלא קורא? כך אפשר להצמיח קוראים צעירים מחדש

מאת: ד"ר נירה לוין, מומחית לספרות ילדים ומפתחת תוכן בצוות עברית במטח, המרכז לטכנולוגיה חינוכית

אֶסְתֵּר קוֹרֵאת כְּשֶׁהִיא הוֹלֶכֶת בָּרְחוֹב.

אֶסְתֵּר קוֹרֵאת כְּשֶׁהִיא בַּמִּטָּה.

אֶסְתֵּר קוֹרֵאת בִּזְמַן הָאֹכֶל.

אֶסְתֵּר קוֹרֵאת כְּשֶׁהִיא בַּכִּתָּה.

אֶסְתֵּר קוֹרֵאת בְּכָל מָקוֹם.

אֶסְתֵּר קוֹרֵאת כָּל הַיּוֹם.

(מתוך השיר "אסתר", נורית זרחי)

שורותיה של נורית זרחי מ-1969 הולמות מעט מאוד קוראים צעירים היום, אם בכלל. כמה ילדים פוקדים את הספריות ציבוריות? כמה מבקשים ספר ליום ההולדת? כמה מהם מעדיפים ספר על מסך?   

הירידה המתמשכת במספר הילדים הקוראים-מרצונם מעסיקה את מפתחי התוכן במטח, המרכז לטכנולוגיה חינוכית, אחד מיוצרי התוכן המרכזיים בתחום תוכניות החינוך הלשוני בישראל, המציע לבתי הספר תוכניות היברידיות הכוללות אמצעי הוראה מודפסים לצד סביבה דיגיטלית עשירה בפעילויות, ולמורים - סביבה דיגיטלית הכוללת סרטונים ויחידות לתהליך ההוראה, וכן קריינות של טקסטים.  

לתפיסתנו, הוראת הספרות אמורה לחשוף את הילדים לכוחה של השפה לברוא מציאות, להזמין אותם להתבונן בחיי אחרים וברגשות שאולי לא הכירו: "אנחנו קוראים כדי לדעת שאיננו לבד" (ק"ס לואיס).

מְפַתְחוֹת התוכן במטח, המוּדעות לכישוריהם האורייניים של ילדי זמננו ולשינויים ביכולת הקשב שלהם, עומדות מול רשימת יצירות מחייבת, שלא כולה מותאמת לקוראים היום. מופיעות בה בין היתר יצירות ותיקות מאוד העוסקות במציאוּת שחלפה מן העולם וכתובות בסגנון לשוני שכבר אינו בשימוש, זאת כשבחנויות הספרים בולטים יותר גיבורים ספרותיים החיים במציאות עכשווית, שמאפייניהם האישיותיים-רגשיים בחירותיהם ודרכי ההתמודדות שלהם מסמנים אותם כדמויות משמעותיות ומשפיעות. היכרות עם גיבורים ספרותיים כאלה היא בעינינו אחד מיעדיה המהותיים של הוראת הספרות.     

להבנתו, בגיל הצעיר הספרות יוצאת נשכרת ממפגשים הממעטים לעסוק בהיבטים של צורה וסגנון כתיבה; מוטב לקרב אותם לתודעת הילדים בגיל מאוחר יותר, בלי להישען בהכרח על ז'רגון מקצועי. לאמור, תחילה להניח לסיפור להיות העיקר; לספק עניין, התרגשות ואמפתיה, לזמן החלפת דעות, השערות וספקות, לעודד חשיבה ותשומת לב לשימושים מפתיעים במילים, להוביל להתבוננות עצמית. את המינוח המקצועי ירכשו בקלות מאוחר יותר.

בתוכניות הלימוד פעילויות רבות החותרות ליעדים אלה:  

כשהילדים פוגשים את השיר מיכאל מאת מרים ילן-שטקליס, הם מוזמנים לשיח אישי הנוגע בליבת השיר, בהנחיית המורה: האם קרה פעם שהבטיחו לכם משהו ולא קיימו? שציפיתם למשהו והוא לא קרה? איך הרגשתם? מה עשיתם? מה עזר לכם להתגבר על האכזבה?   
לצד סיפורה של אילנה זיידמן על העלייה מאתיופיה, התלמידים מתבקשים להרהר בשאלה מה היו מרגישים אילו עזבו את ביתם ועברו למקום לא מוכר, ולחשוב אם אפשר להרגיש שמחה ועצב באותו זמן. 

בעקבות פרק מִסֵפֶר על תלמיד כיתה ב שאינו יודע לקרוא, התלמידים מוזמנים לשתף את חבריהם במאמצים שעשו כדי להצליח בתחום שעד אז כשלו בו, בתוצאה ובהרגשתם בעקבותיה. בסיפור על ניצול שואה המתלבט אם לתרום ל"יד ושם" את הדובון-צעצוע שליווה אותו במשך המלחמה, הילדים ישערו בשיחה את הסיבות להתלבטות מתוך רגישות, הזדהות והבנה.  

לצד הגישה הדיאלוגית בפעילויות שבתוכניות הלימוד בחינוך לשוני, צוותי הפיתוח וההדרכה בתחום הספרות והשפה העברית מציעים למורים לאמץ גישה ופרקטיקה ההולמות את ההפרדה (שהציע משרד החינוך) בין שיעורי הספרות לשיעורי החינוך הלשוני. בין היתר, אפשר למסד שגרת שיעורי ספרות רכה, מסקרנת ומעודדת שיח, המוותרת על מטלות כתיבה מורכבות כדי להגביר את מעורבות הילדים בחשיבה, בשיח ובשיתוף. ככלל, רצוי להקריא את יצירת הספרות, הן לטובת מי שטרם השלימו את רכישת הקריאה, הן להבטחת קריאה מדויקת, רגישה ורצופה בהנגנה המכבדת את הכתוב, את הנושא ואת המאזינים. באופן כזה, גם מי שאינם קוראים יוכלו להשתתף בדיון על היצירה. עם הזמן כדאי להציע לתלמידים גם פעילויות בכתב לטובת התנסות בביטוי עצמי הנוגע לטקסט ספרותי. הצעות מעין אלה מופיעות במדריך למורה המלווה כל תוכנית של מטח.    

שבוע הספר הוא הזדמנות להזכיר שקריאה מרצון לא תמיד מתחילה באהבת ספרים מוּדעת, מוצהרת; לעיתים דווקא רגעים של האזנה לסיפור משמעותי מחוללים את הפלא, ומצמיחים קוראים צעירים המחפשים את הסיפור הבא.